באיזה גיל הילד שלך?     0-3 חודשים   |   3-6 חודשים   |   6-12 חודשים   |   1-2 שנים   |   2-3 שנים   |   גילאי גן   |   גן חובה   |   ביה"ס היסודי   

נשיכות בגן

אאוץ'! זה כואב - בין אם אתם ההורים של הננשך ובין אם של הנושך. מה עושים? רות כהן עונה על שאלות בנושא.

מאת: רות כהן

המאמר מתאים לכל הגילאים

נשיכות חוזרות ונשנות


בתנו (1.3) חוזרת הביתה עם סימני נשיכות על הפנים, למרות שיחות עם המטפלות במעון הענין חוזר ונשנה. מה עושים ואיך מגיבים?

תשובה:
נשיכות הן תופעה כאובה ומוכרת בגילאים האלה לרוב כתוצאה מפער בין היכולת המילולית המאד מוגבלת בגילאים הללו לבין הצורך להתחרות על משאבים (צעצועים, תשומת לב וכד') - אבל נשיכות חוזרות הן חויה מאוד מאוד מפוקפקת בכל גיל ובוודאי שלתינוקת בת שנה ושלושה חודשים. אני הייתי מבררת כמה דברים:
האם הנשיכות נגרמו על ידי אותו הילד או ילדים שונים? (ובתרגום מעשי האם אפשר להרחיק אותה מהמקור הנושך), אם מדובר בנשיכות מילדים שונים הייתי בודקת את התגובה של המטפלות לארוע (מטפלת שרק אומרת נונונו וכועסת על הנושך משיגה בדרך כלל את התופעה ההפוכה - במקרים של נשיכות דווקא תיווך הוא הכרח), את מספר אנשי הצוות לעומת מספר הילדים. אצל תינוקות עד גיל שנה ושלשה התקן עומד על על חמישה וחצי תינוקות לכל מטפלת. כדאי מאד לבדוק מי הן המטפלות שנמצאות בפועל עם התינוקות ולהתרשם מהיכולת שלהן להתמודד עם מצבים תוקפנות בגן בלי להגיב בתוקפנות נגדית.
אם מדובר במעון של ויצו נעמת או אמונה אמורות להיות מנהלת ומפקחת למעון שניתן לפנות אליהן. אם מדובר במעון פרטי כדאי לבדוק האם יש הדרכה או פיקוח מצד גורם כלשהו.
מצב בו תינוקת חוזרת מהמעון כל שני וחמישי עם נשיכות איומות הוא מצב לא תקין - לרב מערכתי. נשיכה פה ושם תמיד תהיה גם במעון מצויין עם יחסי צוות נפלאים ויחס של תינוק פר מטפלת הרי צריך רק להסתובב לשניה (באמת!) וזה קורה. הכי חשוב האם בתכם נראית שטוב לה במעון והיא שמחה להגיע לשם.



ילדה שנושכת תינוקת


בת השכנים (בת שנתיים) נשכה את בתי התינוקת ביד ואח"כ הסתכלה עליי וחייכה חיוך מרושע, מה עושים? אני רותחת!

תשובה:
זה נורא לא נעים לקבל נשיכות אבל ילדים בני שנתיים (וגם לא בני שלוש) לא נושכים בגלל שהם מרושעים,שטניים ואיומים! ילדים בני שנתיים (גם מילוליים מאד) בסך הכל פעוטות שלא תמיד מצליחים לשלוט על דחפים. הרבה פעמים הם מוצפים בתחושות סותרות (מצד אחד תינוק חמוד מצד שני עד לא מזמן אני הייתי התינוק החמוד הזה... מצד אחד מתחשק לי ללטף מצד שני הייתי שמח אם התינוק הזה היה נעלם לו...) - הרבה פעמים יש פער אדיר בין היכולות הקוגניטיביות של ילדים קטנים לבין היכולת לעיבוד הרגשי שלהם- החיוכים ה"מרושעים" הרבה פעמים הם חיוכים של מבוכה. עם תיווך נכון אפשר לחשוף תינוקות לפעוטות (עם השגחה רבה), זה מפגש שיכול להיות מפרה לכל הכיוונים אם זוכרים שיש צורך בתיווך של מבוגר.




הבת שלנו נושכת - מה עושים?


בתי נשכה אתמול את אחד הילדים בגן והיום היא נשכה פחות או יותר את כל ילדי הגן.
ההסבר הסביר לדעתי, הוא שהיא פשוט במצוקה. בעלי במילואים והיא מאוד מרגישה בחסרונו. גם בבית אני מרגישה שינוי בהתנהגות- יותר "דווקא" ובעיקר הרבה יקיצות בוכיות בלילה. מובן מאליו שגם עלי עוברים ימים לא קלים והיא בטוח מרגישה בזה. עד עכשיו בתי פשוט מאושרת בגן- במצברוח טוב, לא רבה ומכה- להיפך- "מטפלת" ועוזרת לילדים הקטנים יותר. מצד אחד, נורא קשה לי לראות שהיא סובלת, ומצד שני- ברור שאת הנשיכות צריך להפסיק. דיברתי איתה על זה- היא מבינה שאסור לנשוך ןשזה כואב, אבל אני ממש חוששת ממה שיקרה מחר בגן.
מה עוד אפשר לעשות? יש לי אפשרות להשאר איתה מחר בבית- אולי זה יעזור ?


תשובה:
אני חושבת שאת צודקת ובמקרה הזה זה נשמע כמו ביטוי למצוקה. ילדים קטנים הרבה פעמים פוצחים בסדרת נשיכות - מצד שני זאת התנהגות כל כך נפוצה שכמעט כל ילד עובר תקופה כזאת. לדרך שבה מטפלים בתופעה בגן יש חשיבות מכרעת והיא קובעת לעתים קרובות את משך ועוצמת התקופה הזאת. במקרה של בתך הייתי בוחרת משפט פשוט וקצר "לא נושכים בבית/גן שלנו" (בלי להכנס להסברים רבים) מרחיקה אותה מהאזור ומנסה לעניין אותה במשהו אחר ומשבחת אותה על התנהגויות לא אלימות אחרות (הייתי גם מציעה לתת לה תפקידים קטנים בגן, (לא בסמיכות מיידית לנשיכה כמובן). היות והתחושה שלך היא שמדובר בתגובה רגשית כדאי באמת להרעיף עליה הרבה אהבה אבל גם לשמור על המסגרת שלה כדי לשמור על קביעות מסויימת.



איך מלמדים שאסור לנשוך?


איך מעבירים לבתי את המסר שלא נושכים? שום דבר שאני אומרת לא עוזר.

תשובה:
אין כאן פתרונות קסם לצערי הדבר היחיד שעובד זה עקביות ו...זמן. נורא חשוב לבחור משפט אחד קצר וקבוע כמו "לא נושכים בבית שלנו" להגיד אותו בצורה תקיפה מאד שלא משתמעת לשני פנים.
הדבר השני שחשוב זה למפות היטב מתי היא נושכת יותר. באילו רגעים של היום, האם כשהיא מתוסכלת, עייפה, ב"היפר", שקועה בתוך משחק, כשהיא לא מצליחה, כשהיא מתלהבת וכד'. המיפוי הוא סופר חשוב כדי לנסות ולהנדס קצת את המצבים שבהם יש סיכוי מוגבר שהיא תנשוך, לנסות "לתפוס את זה לפני שזה תופס תאוצה".



נושך את עצמו ואחרים


לאחרונה החל בני (שנה וחצי) לנשוך אותי ואת עצמו. כשהוא נושך את עצמו זה בדרך כלל כשהוא מאוד שמח. ייתכן וזו סתם הדרך שלו לבטא שמחה ואהבה שכן במילים עדיין קצת קשה לו ובכל זאת אשמח לשמוע את דעתך.

תשובה:
קודם כל צפירת הרגעה, זה קורה הרבה - יש ילדים שמבעים התרגשות בכל מיני דרכים. יתכן והוא זקוק לגירוי טקטילי חזק - ולכן הנשיכה.
בניגוד למצב שבו ילד נושך כשהוא מוצף רגשות תוקפנות עם נשיכות של שמחה הייתי מנסה טקטיקה של התעלמות מהנשיכה תוך שיקוף ההרגשה שלו "אני רואה שאתה נורא שמח עכשיו" והצעת אלטרנטיבה " בוא נמחא כפיים!!" - ילדים בדרך כלל לא מגיעים למצבים של פגיעה עצמית חוזרת ולאורך זמן כאשר יש להם אלטרנטיבות. כדאי לבדוק האם הוא זקוק לגירויים חזקים (חיבוקים עזים,מגע חזק וכד') וכדאי גם לבדוק האם אין אנשים בסביבה שלו שמשתמשים בנשיכות כביטויי שמחה ("בא לי לאכול אותך") זה עלול להיות קצת מבלבל עבור חלק מהילדים וכדאי להמנע מזה אם זה המקרה איתו.



איך מגיבים לנשיכות?


כבר למעלה מחודש שבני (שנה וחצי) נושך, בהתחלה זה היה בהמשך לחיבוק והתרגשות בעקר לחברים (הוא לא בגן עדיין) ועכשיו זה בנסיון להשיג משחקים וגם כברכת שלום לבבית! מהתחלה הבהרנו לו שזה אסור ואפילו צעקנו. אני פשוט מוצאת את עצמי במתח כל הזמן ולא נותנת לו "ספייס" , לא משאירה לשניה עם ילד אחר בלי להיות הסטרית וזה לא טוב!

תשובה:
לפי מה שאת מתארת נשמע לי שהילד שלך מצא דרך מצויינת לתקשר אתכם. מהזוית שלו נוצר מצב בו הוא יכול להתבטא באמצעות הנשיכה ולזכות בתשומת לב מרבית ומיידית. סביר להניח שבגילו הרפרטואר של תגובות שעומדות לרשותו מצומצם למדי והדבר היעיל ביותר שאני מכירה כדי לנסות לצמצם את הנשיכות הוא ללמד אותו אלטרנטיבות. איך עושים את זה?
קודם כל מנסים לעשות מיפוי של המצבים של בהם הוא נושך (כדאי לערוך רישום של יום יומיים) מנסים לנתח מה עמד מאחורי ההרגשה שלו (האם הרגיש תסכול, עייפות, שמחה, וכד') כאשר זה קורה שוב אומרים לו בצורה ברורה משפט אחד שחוזר על עצמו - ורק אותו- "לא נושכים בבית שלנו", או "לא לנשוך" וכד'. ובהתאם לסיטואציה מנסים לשקף לו את הרגשתו. "אני רואה שאתה כועס מאד עכשיו, אתה רוצה את הזנב של החתול ואי אפשר לקבל אותו אבל לא נושכים בבית שלנו" (המשפט הזה הוא לא פיקטיבי..), ואז מציעים אלטרנטיבה - כשאנחנו כועסים אנחנו יכולים לסגור אגרופים ולצעוק אה! (לא אומרים לו אלא מראים לו למה את מתכוונת) ולמשל אם הוא נושך משמחה - "אתה שמח עכשיו כי אבא חזר אבל אנחנו לא נושכים, אנחנו יכולים למחוא כפיים.
בקיצור - עצירת הנשיכה (הרחקה פיזית,הפרדה וכד') אחר כך שיקוף הרגש שהביא אותו לנשיכה, אחר כך הצעת אלטרנטיבה (כשכדאי להיות עקביים באלטרנטיבות למצבים דומים כדי לעזור לו להפנים אותן). לא כדאי לצעוק, לתת הסברים ארוכים וכד' מכיוון שזה עלול להגביר את ההתנהגות שאנו מנסים להכחיד - גם תשומת לב שלילית היא תשומת לב ואלו תגובות מובנות אומנם אבל לא יעילות ברוב המקרים.



גל נשיכות בגן


בתנו בת 1.11. היא מאוד מפותחת ומדברת. לאחרונה היא החלה לנשוך ולהכות. בבית זה נפסק כמעט לגמרי אבל בגן זה ממשיך ללא הרף. מה שמפתיע (או שלא) - שהחל גל נשיכות קשה בגן ויש לנו יותר מתחושה שמשהו לא טוב קורה שם.
היתכן שהילדים משועממים מדי או לא אוהבים את הגננת או הכימיה שנוצרת בגן? האם זו יכולה להיות סיבה למין מתקפה נשכנית כזו? מה עוד שלאחרונה הבת שלי ממש לא רוצה הלשאר בגן בבוקר... מה עושים?


תשובה:
אני חושבת שצריך לנסות להבין את מה שאת כותבת בכמה רמות - מצד אחד - ילדים רבים בני גילה של ליה נושכים ומרביצים במצבים של תסכול,כעס, וגם - חוסר תיווך, ארגון לא נכון של סביבת העבודה, מסרים כפולים או לא עקביים של הצוות ועוד.
לכן - אני חושבת שהדבר החשוב ביותר כעת הוא לנסות לעשות מעקב אחרי מה שקורה בגן - לנסות לבדוק מתי יש ארועים של נשיכות, מה קדם לנשיכה, מה קרה אחר כך וכיצד הנושא טופל. אפשר וכדאי לעשות את המעקב הזה גם בבית - במידה וגם בבית יש נשיכות כאלה.
במידה ויש הרבה מאד נשיכות בגן אפשר לבקש לשבת עם הגננת ולפתוח את הנושא כדי לשמוע ממנה כיצד היא מבינה את מה שקורה וכיצד היא מתכוונת להתמודד עם הנושא. לעתים קרובות ניתן להבין מהתשובות שמספקת הגננת הרבה מאד על אופן הפעולה שלה - האם היא רגישה למה שקורה לילדים? האם מתייחסת להיבטים מבניים או ארגוניים? האם מוכנה לשמוע את ההורים, לקבל הדרכה וכד'.





רות כהן, פסיכותרפיה ויעוץ.
לפניות בקשר ליעוץ בקליניקה ניתן לפנות ל: ruthruthc@gmail.com
עקב עומס עבודה גדול, אין לרות אפשרות לענות על שאלות באמצעות הדואר האלקטרוני. ניתן ומומלץ לערוך חיפוש באתר כדי לקבל תשובות לשאלות רבות ושונות אשר נשאלו במהלך השנים.
© כל הזכויות שמורות