באיזה גיל הילד שלך?     0-3 חודשים   |   3-6 חודשים   |   6-12 חודשים   |   1-2 שנים   |   2-3 שנים   |   גילאי גן   |   גן חובה   |   ביה"ס היסודי   

על אמהות ורגשות אשם

מהרגע בו נולד לנו הילד הראשון, נולדים איתו רגשות האשם. איך חיים איתם ואיך מתמודדים איתם? רות כהן עונה על שאלות.

מאת: רות כהן

המאמר מתאים לכל הגילאים

יש לי חברה שהיא מעין סופר-אמא, עזבה קריירה בשביל הילד שלה, יסדה בשבילו גן, מניקה אותו עדיין והוא בן ארבע, הוא ישן איתם במיטה ועוד כהנה וכהנה.
למרות שבדרך כלל אני מאוד שלמה עם האמהות שלי, הדיבורים על האמהות שלה גורמים לי לתחושות חוסר בטחון, ועולות בי מחשבות כי אולי הייתי יכולה יותר: יותר להניק, יותר לקרוא ולדעת בכל מיני נושאים, יותר להשקיע ביום יום'. אך שלא מדובר בתחושה אובססיבית שאני עוסקת בה יותר מדי, אחרי כל שיחה עם אותה אמא אני יוצאת בהרגשה שאני לא האמא הכי טובה. למרות שהמון פעמים במסגרת היומיומית שלי אני כן מרגישה כזו.
אני אוהבת את ילדיי בלי גבול, אני נותנת להם כמה שאני רק יכולה, אני חושבת שהם ילדים מאוד מאושרים, אבל מדי פעם מנקרת השאלה: אולי אפשר יותר. אני נורא רוצה להיות שלמה במאה אחוז בשביל שסיפורים על "אמהות מושלמות" לא יערערו לי את הבטחון, אבל אין לי מושג איך לעשות את זה. אני יודעת בהגיון שאין "אמא מושלמת" אבל הרגש מתעלם מהידיעה הזאת
.

האמא הממשית והאמא שבפנטזיה


כאשר נולד לנו ילד ראשון הוא הופך לא רק לבבת עינינו ולאוצרנו היקר ביותר הוא הופך גם למושא לפנטזיות רבות של איך אנחנו מדמיינות את הקשר בינינו, איך הוא יהיה, איך אנחנו נהיה וכד' (לעתים הפנטזיות הללו מודעות יותר ולעתים פחות אבל נדיר למצוא אמא שהיא "נטולה").
מבחינה זו לידת ילד ראשון היא כמעט תמיד לידת "תאומים": נולד הילד הממשי ואיתו הילד (והאמא!) שבפנטזיה.

תהליך לידת האמהות הוא תהליך ארוך ומייגע. "צירי הלחץ" בלידה כזאת הם ארוכים ומסובכים הרבה הרבה יותר מאלו של הלידה הארוכה ביותר. הקושי הרבה פעמים הוא מצד אחד להתחבר למשאלות שלנו להגיד להן נעים מאוד ולהמשיך הלאה, ולמצוא את הדרך לשלב את אותם מרכיבים של הפנטזיה עם תכתיבי המציאות שלנו - לדעת לזהות של מי הצורך כאן - שלי כאמא או של הילד שלי. הפנטזיה של האמא הכל יודעת והכל יכולה, זו שמזהה את צרכי התינוק שלה עוד בטרם הוא הספיק להרגיש תסכול, מקדימה תרופה למכה, מצליחה להעלים את רצונותיה,תשוקותיה ותסכוליה ל"טובת התינוק/הילד הרך" היא פנטזיה שבאה תמיד (תמיד!!) לענות על צורך של האמא - הצורך לצמצם את החרדה שבחוסר הידיעה, את החרדה שבלהיות כמו (כמו אמא, או "רק לא כמו אמא" - שזה הצד השני של אותו מטבע), זו החרדה שבלהיות לא מושלם, עם עליות וירידות, עם גבולות לכוח, לסבלנות ולחשק .

בעצם, למה לא לראות את זה כדבר טוב לתינוק? מכיוון שהמסר שעובר לילד במצב של אמהות מושלמת היא שזה הסטנדרט.

אמא שלא מצליחה לשים לעצמה גבולות, שלא מזהה את יצריה ונותנת להם כבוד, שלא יכולה לסלוח לעצמה על העליות והירידות שבחיי הנפש שלה, של כוחותיה - לא תוכל להעביר לילד שלה את המסר החשוב מכל - שזה בסדר לא להיות מושלם, שאף אחד לא מצפה ממנו להיות כל יכול, שיש דברים חשובים יותר מלהמחק חלקית או טוטאלית לטובת אדם אהוב (להיות מאושר
למשל) - שהדבר החשוב ביותר הוא לקרוא את המפה הנפשית שלנו על כל גווניה ולהיות מוכנים לקבל אותה כפשוטה . בלי משפט. ומשם לראות איפה ומה אנחנו רוצים לשנות - אם בכלל. בעבודה קשה. לא תחת מטה הקסמים של האמהות האוטומטית.

אמא כזאת (שכמובן הובאה כאן בגירסה הקיצונית ביותר שלה) תשאיר את כל הכוח אצלה. הילד שלה עלול למצוא את עצמו מוחלש ,לעתים מתוסכל ובוודאי מאוד מבולבל ביחס לכוחות ההתמודדות שלו עצמו. זו הסיבה שלדעתי לא חשוב בכלל מה הדברים הספציפים שעושה אותה האמא שדיברת עליה - האם מניקה עד גיל שנתיים או חמש, כן מחסנת או לא מחסנת. לבטל את סגנון אמהותה,לשפוט אותה, לקבוע ש"היא לא מושלמת" זה לחזק בדיוק את הגישה שאומרת שדווקא יש דבר כזה - להיות מושלם. היא פשוט לא עונה על הקריטריונים. ואת (או כל אחת אחרת) כן מושלמת. וזה מחזיר אותנו כבמטה קסם להתחלת הסיפור...

אני חושבת שהתחושות שלך, התסכול, הזיהוי שלך את עצמך כאמא משתדלת לאו דווקא מושלמת - היא היא המתנה הגדולה ביותר שאת יכולה לתת לילד שלך.
מבלי לנסות לבטל את מי שמעורר בך חרדה - בהקשבה למה החרדה הזאת אומרת לך - על עצמך, על רוצונותיך, על חששותיך.




רות כהן, פסיכותרפיה ויעוץ.
לפניות בקשר ליעוץ בקליניקה ניתן לפנות ל: ruthruthc@gmail.com
עקב עומס עבודה גדול, אין לרות אפשרות לענות על שאלות באמצעות הדואר האלקטרוני. ניתן ומומלץ לערוך חיפוש באתר כדי לקבל תשובות לשאלות רבות ושונות אשר נשאלו במהלך השנים.
© כל הזכויות שמורות