באיזה גיל הילד שלך?     0-3 חודשים   |   3-6 חודשים   |   6-12 חודשים   |   1-2 שנים   |   2-3 שנים   |   גילאי גן   |   גן חובה   |   ביה"ס היסודי   

היום הולכים לגן

אלה שברצטוך בעלת MA בחינוך לגיל הרך ומוזיקולוגיה, לשעבר מרצה בסמינר ומפקחת על גני ילדים. כיום מנהלת גן אומנויות נותנת טיפים לקראת היום הראשון בגן.

מאת: אלה שברצטוך, בעריכת: עדי

המאמר מתאים לגילאים 

היום הולכים לגן


האם ניתן לעזור לילד לעבור את השלב המרגש המסובך והחשוב של הליכה לגן בפעם הראשונה? כיצד אפשר להפוך את הפעם הראשונה ו/או את הפרידה הראשונה לחוויה עשירה המסייעת לצמיחה והאם כדאי לדלג על הקושי שבפרידה? ובכן, ראשית כדאי לזכור כי תהליך הפרידה של הילד מן הבית ומההורים וההסתגלות למסגרת נוספת היא תהליך חשוב להתפתחותו של הילד ולביסוס בריאותו הנפשית והריגשית.

למרות שהימים הראשונים נראים לעיתים קשים ביותר, וההורים (במיוחד לילד ראשון) אינם מצליחים לדמיין לעצמם את האור בקצה מנהרת הדמעות. הרעיון הוא לצאת מ"משבר" זה מחוזקים יותר וכבעלי ניסיון המסוגלים להתמודד עם פרידות הצפויות בעתיד.

חשוב להבין את חשיבותו של תהליך הפרידה לגדילתו של הילד, חשוב לאפשר לו להיפרד בביטחה - ולהבטיח לו ביטחון, אהבה, וחזרה הביתה לזרועות הוריו בסיום יומו בגן.


צרור עיצות מעשיות לקראת ההשתלבות בגן החדש


בתקופת ההשתלבות כדאי לקרוא לילדים סיפורים אשר דנים בנושא הליכה לגן ופרידה מההורים.
בתקופת ההשתלבות רצוי מאוד לא לערוך שינויים בלתי הכרחיים, כלומר לא כדאי להתחיל גמילה מחיתולים ממוצץ או בקבוק בסמוך ל-‏1 1 בספט'. כמו כן לא כדאי לעבור ממיטת תינוק למיטה חדשה.
בימי הגן הראשונים כדאי לספר לצוות המטפלות על הרגלים מיוחדים של הילד או כל אינפורמציה אחרת כדי לזרז את ההיכרות בין הילד למטפלות ולגננות ("הוא אוהב להירדם על הבטן, הוא נרגע עם בובות סביבו, הוא לא אוהב מוצץ" וכו').
יש לשוחח עם הילד על הפרידה מן ההורים ועל ההבטחה כי ישובו לקחתו בחזרה הביתה. יש לעשות זאת גם בגיל שבו הילד לא משתמש בשפה מילולית כאמצעי תקשורת ("בבוקר אביא אותך לגן. אלך לעבודה ואתה תשחק ב...תאכל...תישן...ואח"כ אבוא לקחת אותך ונלך ל...").
חשוב מאוד לא לברוח לילד מאחורי גבו אלא להיפרד ממנו באופן גלוי ובטקס קבוע.
יש לקבל כל תגובה של הילד להתמודדותו עם הפרידה וההסתגלות לגן החדש.

התארגנות


אפשר וחשוב להתארגן לקראת ה-‏1 בספטמבר.
זו יכולה להיות הפעם הראשונה בה הילד נפרד מאמו ונכנס למסגרת חינוכית מאורגנת. בגיל שנה שנתיים יכולת ההפשטה של הילד וכושר התבטאותו עדיים מוגבלים ועל כן שיחה עמו ועל רגשותיו אינה מספיקה.
כל הורה מכיר את ילדו, את מזגו ואת תגובותיו - ובכל זאת יש לזכור שני כללים:
ילד זקוק לזמן התארגנות שונה לקראת הכניסה למסגרת חדשה.
תמיד תתכנה הפתעות, הילד הידידותי והחייכן או השקט והמופנם יכול להגיב בצורה שונה לחלוטין ממה שצפיתם מראש.

לכן כדאי להתכונן לכל סוגי התגובה האפשריים.

עם התקרב ה-‏1 בספטמבר כדאי לשחק עם הילד בבית במשחקים שונים בשיתוף עם בובות ובעלי חיים שיעלו תכנים של פרידות שונות ומפגש מחודש. כמו כן ניתן לקרוא לילדים ספרי ילדים בנושא פרידה וקליטה בגן הילדים.

היום הראשון


ביום הראשון לכל ילד מתלווה לפחות מבוגר אחד (הורה/סבא/סבתא), כולם נרגשים, מתוחים ומלאי ציפיות, הגננות והמטפלות נרגשות אף הן. גם להן צפויות חוויות חדשות והן צריכות לתמרן באופן הטוב והמרגיע ביותר.

מה עושים כדי להקל על הילד ביום הראשון בגן?


אפשר להציע לילד להביא איתו צעצוע אחד אהוב. חשוב שיהיה זה משהו נוח וקל כדי שיוכל להתפנות גם לדברים אחרים.
אם לילד יש סמרטוט, חתול, מוצץ, בקבוק או כל חפץ אחר שהוא רגיל לגעת בו או להיצמד אליו - חשוב שיהיה בימים הראשונים בהישג ידו של הילד בגן.
כדאי להציע לילד לאכול ארוחה קלה לפני יציאתו בבוקר לגן (בקבוק פורמולה לפחות)
חשוב להלביש את הילד בבגדים נוחים המאפשרים תנועה קלה ושניתן להסירם בקלות.

באופן כללי חשוב לאפשר לילד כמה שפחות חידושים ושינויים ביום זה שכולו בסימן החדש והשונה. הילד מתמודד עם השינוי הדרמטי ואנו נקל עליו אם לא נעמיס עליו שינויים נוספים.

בדרך לגן


הסבו את תשומת לבו של הילד לעץ מיוחד או לבית מסויים או לכל דבר מעניין אחר שניתן "לסמן" כדרך קבועה לגן. כך תהפוך הדרך אל הגן לשיגרה מוכרת וידועה מראש. גם אם אתם מביאים את ילדכם במכונית לגן תוכלו ליצוא שיגרת התבוננת מבעד לשמשת החלון.

בזמן השהות בגן


בזמן השהות בגן יוכל הילד לראות את צוות המטפלות, לשמוע אותן ולזכות להתייחסות וקשר שיתבטאו בהחלפת מספר משפטים, ליטוף, הצעות למשחק והצעות לפעילות. ייתכן שירצה לצפות באופן פסיבי בלבד, יתכן שיהיה מעוניין לשחק במשחקים, ויתכן שיחפש קשר עם ילדים אחרים.
אין אפשרות אחת עדיפה על פני האחרת. אפשרו לו לבחור את סוג ההיכרות המתאימה לו. טיילו איתו בתוך הגן והחצר, והציגו בפניו את הסביבה והאפשרויות. אל תדחקו בו לפעול או להתרשם. תפקידו המרכזי של ההורה בימים הראשונים הוא לשמש משענת לילד והורה הוא מקור של חום וביטחון.
אל תנסו בשעות אלה ללמד את הילד דברים חדשים ולהעמיד בפניו אתגרים. להיפך, אפשרו לו לשחק במשחקים מוכרים ולהתנסות בחוויות של הצלחה וביטחון. אתם ההורים תהיו המתווכים בינו לבין הסביבה החדשה. יחד עם זאת היו קשובים לצרכיו המשתנים, להעדפותיו ולרגשותיו.

הפרידה


אחת השאלות הקשות בימים הראשונים לשנת הלימודים היא כמה זמן להישאר עם הילד בגן.
אם באפשרותכם השארו עמו ביום הראשון, קחו אותו הביתה בימים הראשונים לאחר מספר שעות מועט, ואפשרו לו הדרגתיות מירבית בתהליך הקליטה.
התייעצו עם הגננת בכל שלב ושלב.
לפעמים הילד מוכן כבר לכך שההורה יאמר לו "שלום" וילך לעיסוקיו, אך ההורה עצמו מתקשה להיפרד. נסו לבדוק האם באמת הילד עדיין זקוק לכם, או שברגע זה אתם נשארים בגלל הקושי שלכם.
במקרים רבים הילד בוכה ברגע הפרידה ואין זה אומר שאסור לעוזבו. זהו רגע קשה, אך בדרך כלל הילד מתגבר עליו במהירות יחסית ופונה לעיסוקיו.
חשוב מאוד להודיע לילד "עכשיו אני אלך ואחזור לקחת אותך כשאגמור את העבודה". בשום אופן אין להתגנב ולהסתלק מהגן מאחורי גבו של הילד גם אם הוא משחק בעניין. כך אנו מאבדים את האמון של הילד בנו.
אל רגע העזיבה כדאי וחשוב להצמיד טקס קטן וקצר ולחזור עליו בכל יום. הטקס (נשיקה, חיבוק, נפנוף וכו') עוזר לילד להפנים את רגע הפרידה כחוויה משותפת לו ולהורה.
להורים רבים קשה הפרידה והם מתפתים להישאר בשטח גן ולהציץ (מהחלון). נסו להתגבר על הסקרנות והדאגה, בהצצה זו אתם משדרים הן לילד והן לצוות שאינכם סומכים על יכולתם ועל כוחותיהם להתמודד עם המציאות החדשה, והילד שניפרדתם ממנו לפני מספר דקות מבין שרתם בסביבה וב"עזרת הבכי" תחזרו ליו. יחד עם זאת, יש להשאיר לצוות את מירב הדרכים לאתר אתכם במידת הצורך.

לאחר היום הראשון


בעוד מספר ימים התמונה תראה אחרת, הבכי, הקושי, חוסר שיתוף הפעולה התמתנו והתאזנו. כל ילד בקצב האישי שלו ובדרכו יגיע אל ההסתגלות וההשתלבות במקום החדש וילמד להנות ממנו ולהתפתח בו. מעטים הילדים שהסתגלותם קשה וארוכה עד כדי שיש צורך בעזרה מקצועית.
לאחר זמן מה הילד שנצמד להורה בבכי, אומר לו שלום בחיוך ורץ למשחק האהוב, לחבר או למטפלת/גננת כשהוא משאיר מאחוריו הורה קצת מתוסכל ששואל את עצמו "מה הוא כבר לא צריך אותי?"
אתם לא מיותרים, אך עשיתם זאת! ועל כך תנו לעצמכם ולידכם טפיחה קטנה על השכם.
© כל הזכויות שמורות