הילד לא רוצה תרופה

הילד חולה, אבל מסרב לקחת את התרופה - איך בכל זאת משכנעים או גורמים לילד לקחת את התרופה?

בעריכת: לי-את אוגד

המאמר מתאים לגילאים המאמר מתאים לגילאים 

6-12 חודשים

1-2 שנים

2-3 שנים

גילאי גן

מתן תרופות הוא חלק משמירה על בריאותו של הילד, ולכן גם אם אנחנו מוכנים לוותר או לעגל פינות במקומות אחרים, כשצריך לתת תרופה - נותנים, גם אם שכנוע לא מספיק וחייבים להחזיק את הילד בכח.

למרות שרוב התרופות המיועדות לילדים משווקות כיום עם טפטפות או מזרקי מדידה, הדרך הנוחה ביותר היא להשתמש במזרק 5 או 10 CC רגיל, שניתן לקנות בבית המרקחת. ההזלפה נעשית לאיזור הלחי, כך שהתרופה לא תשפריץ מחוץ לפה.
לרוב, השימוש במזרק גורם להתנגדות פחותה של הילד, מאחר והוא מאיים פחות מכפית או כוס של תרופה. ילדים גדולים יותר נהנים לראות את רמת התרופה יורדת במזרק.

לילדים גדולים יותר מתאימה שיטת העברת האחריות: הילדים מסייעים בשאיבת התרופה למזרק, ומחזיקים אותו לבד תוך מציצת התרופה לתוך הפה. ההורה יכול "לעזור" קצת. זה תלוי, כמובן, במצב הרוח של הילד וביכולתו לשתף פעולה.

להעזר בהורה השני או במבוגר נוסף, שיסיח את דעתו של הילד, ובמקרה הצורך יעזור להחזיק אותו.
באמבטיה. לרוב, הילדים נינוחים יותר באמבטיה וישתפו פעולה בקלות רבה יותר.

לברר אם התרופה מגיעה במינונים שונים - לעתים אפשר להשיג את אותה תרופה בריכוז כפול, ובהתאמה גודל המנה קטן בחצי, וכך גם מתקצר הזמן בו נאבקים עם הילד. חשוב לבדוק זאת עם רופא הילדים, ולוודא כי המינונים השונים מתאימים למשקלו של הילד שלכם ולמחלה שהוא עובר. אסור לשנות מינוני תרופות באופן עצמאי!

עם צ'ופר: אפשר לתת את התרופה במנות קטנות וקצובות, לאורך זמן, כשאחרי כל שלוק של תרופה נותנים שלוק מים, צ'ופר מתוק או טעים, לפי העדפות הילד.

שוחד תמיד עובד... מתנה קטנה או מדבקה, כשאין שום ברירה אחרת...

לא כדאי לערבב את התרופה באוכל או בבקבוק - אין דרך לדעת כמה מהתרופה בלע הילד, ולעתים יש תרופות שחייבים לקחת אותן על בטן ריקה, ללא מזון.

לקשט את בקבוקוני התרופות והמזרקים במדבקות או קישוטים אחרים. אפשר לעשות את זה ביחד או כהפתעה לילד. לפעמים זה מצליח להסיח את הדעת.

לתת את התרופה תוך כדי הקראת סיפור או צפייה בתכנית מעניינת בטלויזיה, שתסיח את דעתו של הילד מהתרופה.

---

הרעיונות והעצות שהובאו במאמר ניתנו על ידי הורים מתוך נסיונם הפרטי. אין באמור לעיל משום עצה רפואית, ובכל מקרה של חשש לבעיה רפואית יש להוועץ ברופא מוסמך