באיזה גיל הילד שלך?     0-3 חודשים   |   3-6 חודשים   |   6-12 חודשים   |   1-2 שנים   |   2-3 שנים   |   גילאי גן   |   גן חובה   |   ביה"ס היסודי   

גמילה מהנקה - איך עושים את זה?

שאלות ותשובות בנושא גמילה מהנקה.

מאת: רות, בעריכת: איריס

המאמר מתאים לכל הגילאים

הפסקת הנקה



אני חושבת להפסיק להניק בעוד כחודש וחצי, אשמח מאוד לרעיונות איך לעשות זאת בתהליך איטי, הדרגתי ועדין כדי להתחשב בצרכי התינוק/פעוט.

תשובה:
השיטה הטובה ביותר שאני מכירה להפסקת הנקה בצורה הדרגתית ובלי לחץ מבוססת על מיפוי וזהוי סוגי הנקה שונים - לא כל יניקה היא בעלת ערך רגשי ותזונתי שווה. זה מאד אינדיווידואלי כמובן - אבל לרוב היניקה שלפני השינה, היניקה שבאה אחרי כמה זמן שלא מתראים ודומות להן, הן בעלות משקל רגשי רב יותר מיניקות נוספות. כך או אחרת - נסי לזהות את היניקה הכי פחות "משמעותית" והפסיקי אותה. קחי לך כמה ימים שבהם תציעי לניצן בקבוק במקום היניקה הזאת עד אשר היא תתרגל לכך וגם הגוף שלך יתרגל ויתאים את עצמו מבחינת ייצור החלב - בצורה כזאת תמשיכי לדלל יניקות עד להפסקה סופית (אם אכן תחליטי שזה מה שאת רוצה). . בצורה כזאת - אם עושים זאת בהדרגה ובעקביות (ולוקחים בחשבון את הגמילה הזאת גם כאשר מתכננים פעילויות בצהרים למשל ולוקחים בקבוק בהתאם) הדרך לגמילה מלאה היא על פי רוב נינוחה למדי.




גמילת לילה


אני אם לתינוק בן 11 חודש. לפני כחודש החלטתי להפסיק להניק (בהדרגה). בשלב הראשון החלטתי להפסיק את הנקת הלילה כשבשלב מאוחר יותר אפסיק גם עם הבוקר. בשבועיים הראשונים זה הלך מצויין עד שלפני 4 לילות הבן שלי החליט שהוא לא מוכן לאכול מבקבוק יותר. הוא בוכה ונכנס להיסטריה כשהוא רואה את הבקבוק עם הדייסה ועד שאני מניקה אותו הוא לא נרגע. הוא גם מתעורר פעמיים-שלוש במהלך הלילה ונרדם שוב רק עם הנקה (כמה שניות וזהו). ייעצו לי להעלם מהשטח ואז לא תהיה לו ברירה אלא לאכול את הדייסה - השארתי אותו לילה עם הסבתא שלו ויצאתי מהבית, הוא לא הסכים לאכול דייסה ולישון עד שהגעתי הביתה-בשעה 01:00 לפנות בוקר והנקתי אותו - מה עושים?

תשובה:
אני חושבת שיש לך שתי אפשרויות - אפשרות אחת היא להחליט שאת נחושה מאד להמשיך עם הגמילה על אף הקושי שלו - ולהיות עקבית. בסופו של דבר הוא יתרגל.
אופציה אחרת היא להבין את ההתעקשות שלו כמסר שהוא מוסר לך - שהוא עדיין לא מוכן להפרד מיניקת הלילה שלו. מסיבות שונות - בין אם רגשיות, פיזיות או שילוב של השתיים - הוא זקוק עדיין ליניקה הזאת. במקרה כזה את יכולה להחליט שאת רוצה להתייחס למסר הזה ברצינות ולדחות את הגמילה.
יתכן מאד ויהיה לך קל הרבה יותר להתחיל הפוך. כלומר, להתחיל מגמילת הבקר דווקא. בדרך כלל גמילות הלילה הן הקשות ביותר לגמילה, כולם עייפים, גם את, גם הוא - והיניקה הזאת מאד רגשית עבור תינוקות רבים. יתכן מאד ואם הוא יכיר ויאהב את הבקבוק בשעות הבקר יהיה לו קל יותר לאמץ אותו בשעות הערב.




גמילה בגיל מבוגר וגבולות



בני בן שנה ושבועיים, ועדיין יונק. לי די נמאס מההנקה, ואני גם חושבת שהוא יישן יותר טוב בלילה בלי הנקה, אבל.... אף אחד לא גילה לי שככל שילד מבוגר יותר כך קשה יותר לגמול.
באופן עקרוני הקו המנחה אותנו כהורים הוא שאנחנו רוצים לגדל ילד מאושר (אני יודעת שזה נשמע כמובן מאליו, אבל זה לא תמיד ככה). לכן אנחנו מאפשרים לו מה שהוא רוצה במגבלת הדברים המסוכנים. עד עכשיו הצליח לנו, והוא ילד מאושר נוח ואפילו ממושמע. גמילה לא מתיישבת לי עם העקרון הזה.
כלומר - אין לי סיבה רציונלית להפסיק לתת לו את מה שנתתי מאז שנולד, והוא כ"כ אוהב. הסיבה היחידה היא שלא בא לי יותר, וזו לא סיבה מספיק טובה.
אז מה? להניק עד שהוא יגמול את עצמו? זה קורה בכלל? באיזה גיל?


תשובה:
גמילה מציצי בגיל שנה פלוס היא לא רק גמילה פיזית. היא בעיקר תהליך רגשי של הסתגלות לצורת תקשורת אחרת.
היות וגם ילדיי ינקו עד גיל מאוחר עד מאוחר מאד אני מאד מאד מזדהה עם הקושי והתחושה של "למנוע דבר טוב מהילד שלי" שהנקה יכולה לעורר.
נדמה לי שהמשאלה של כל ההורים היא לגדל ילד מאושר, שיכול לעשות כמה שיותר בחירות מתוך רצון חופשי. אני מאד מזדהה עם הרצון שלכם ללכת לקראת ילדכם עד כמה שרק אפשר. אבל כשקראתי את השאלה שלך חשבתי לעצמי שאנחנו לא מסכימות עם כמה נקודות מוצא - המרכזית שבהן היא שכדי לגדל ילד מאושר צריך לתת לו לעשות כל מה שהוא רוצה חוץ מדברים מסוכנים. נדמה לי שאמירה כזאת מתעלמת לתחושתי משתי עובדות:האחת היא שהוא לא גדל בואקום אלא בקונטקסט חברתי ובקונטקסט כזה יש משמעות גם לרגשות וצרכים של הזולת לא רק שלו - ובדיוק מהסיבה הזאת אני לא חושבת שהעובדה שלך הפסיק להיות מתאים ונוח להניק אותו היא סיבה לא מספיק טובה - זאת סיבה טובה מאד - מה שכמובן לא פותר אותך מהצורך לחשוב איך לעשות את זה בצורה עדינה, מתחשבת והדרגתית. העובדה השניה היא- שילד בן פחות משנתיים לא תמיד יכול לעשות שיקולים של טוב וכדאי אשר מתייחסים לכל האספקטים של הבריאות הפיזית והנפשית שלו. כך למשל הוא יכול להיות שמח וטוב לב עד שתים עשרה בלילה אבל אז קורים כמה דברים - אם הוריו צריכים לקום בבקר לעבודה - רוב הסכויים הם שהוא לא ישן מספיק, וגם אם כן - הוריו לא יזכו לרגע של שקט לעצמם - ולכן ירגישו מוצפים ביתר קלות, ירגישו מתוסכלים מאד וכל זה בטח לא לטובתו של אף ילד.
נדמה לי שהסוגיה הזאת היא מאד מאד מרכזית מכיוון שכל זמן שאת מרגישה שהסיבה לגמילה היא לא לגיטימית מספיק - יהיה לך קשה מאד להעביר מסר עניני ועקבי.

אני מציעה לך לעשות גמילה מאד הדרגתית ומסודרת. לנסות להוריד הנקה אחת בודדת בכל פעם - כשאת מתחילה עם ההנקה ה"זניחה" ביותר מבחינה רגשית (בדרך כלל הנקות שלפני השינה, הנקות של "נפגשים בשנית" , הנקות תנחומים אחרי מכה או פחד - הן הקשות ביותר לגמילה.
אני מציעה שתבחרי לעצמך הנקה "קלה" ועליה תנסי לוותר - למשל , הנקות מקריות בשעות אחר הצהרים. הסחה היא הדרך הטובה ביותר נסי לתכנן כלי עזר להתמודדות עם בקשות להנקה (את יכולה להכין תיק הפתעות עם בועות סבון,צעצועים קטנים וכד' -שמהם הוא יוכל לבחור ברגעים קריטים) , נסי גם לשנות את ה"תפאורה" כלומר, נסי לא לשבת או לשכב בתנוחות מעודדות הנקה.
תנסי לא לרוץ עם הגמילה אלא רק כאשר את מרגישה שהוא מצליח לוותר על ההנקה הספיצית (או יותר נכון על ההנקות בזמן מסויים או במצב מסויים) רק אז תנסי לגמול אותו מהנקות אחרות. מתוך הסחה הדרגתית ועדינה ובלי מסר של דחיה.




האם הנקה מסתיימת מעצמה


האם ההנקה בסופו של דבר מסתיימת מעצמה?
האם זה יקרה רק בגיל שלוש אם לא אגמול אותה בעצמי? לפעמים אני מרגישה שכבר נמאס לי


תשובה:
הנקה יכולה להיות מתנה נהדרת - גם לתינוקות ופעוטות וגם לאמהות. וכל זמן שיש רצון הדדי - אין מניעה להמשיך להניק. ילדים שונים זה מזה בנוגע לדרך והעיתוי בו הם נגמלים מציצי. נכון, יש פעוטות לא מעטים שנגמלים לבד ומעצמם בתקופות שונות - אבל רוב הילדים מתקשים להפרד מהיניקה באופן עצמאי - והדבר נכון במיוחד בגיל שנה ומעלה. אם את מרגישה שנמאס לך, אם את מרגישה שהנקה הפכה לעול, למשהו כובל ומגביל שאת לא רוצה להמשיך - אין שום סיבה לחכות למצב שבו תרגישי שאת "לא יכולה יותר". מותר לך להרגיש שנמאס לך ומותר לך להפסיק להניק. מבחינת הילדים עדיף לדעתי להתחיל נסיונות גמילה לפני שמגיעים למצב שבו מרגישים שממש נמאס - פשוט מכיוון שכדאי מאד מאד לעשות זאת בדרך של תהליך איטי, הדרגתי ועדין כדי להתחשב בצרכי התינוק/פעוט.




האח הגדול רוצה לינוק כשה"ציצי של" האח הקטן



בני הבכור ינק עד גיל שנה ושבעה חודשים, הגמילה מההנקה היתה מאוד ארוכה והדרגתית בתור תהליך אבל את העניין עצמו והאיסור המפורש עשיתי במהירות, כי כבר לא יכלתי לסבול שהוא יונק ממני (הייתי בחודש שישי להריון) . אחרי הגמילה נתתי לו שלוק פה- שלוק שם, בתדירות של פעם בשבוע, והפעם האחרונה שבה ינק היתה יומיים לפני שאחיו נולד. הוא ביקש ואמרתי יאללה, ניתן לו, וכמובן הבהרתי שעוד מעט יוולד התינוק והציצי יהיה שלו.
התינוק יונק מלא, תרתי משמע. נמצא על הציצי חלק נכבד משעות היום. עד עכשיו הבכור לא אמר הרבה בנושא ולא ניסה לחזור לטריטוריה הישנה שלו אבל לפני יומיים הוא ניצל רגע של חוסר תשומת לב ואובייקט חשוף ופשוט זינק עלי, הכניס לפה ו... ינק. הוא לא אמור לשכוח לינוק אחרי ארבעה וחצי חודשים שהוא לא עשה את זה?
מאז הוא ביקש כמה פעמים ופעם אחת נתתי כדי לראות האם הוא יונק או רק משחק כדי להיות באותה פוזיציה כמו אחיו, ואח"כ סירבתי והסברתי שהוא לא צריך לינוק הוא אוכל אוכל רגיל וכדומה.
אני יודעת שאני יכולה לתת לו לינוק מדי פעם, אני יכולה לתת לו לינוק מתי שהוא רוצה - אבל אני לא רוצה, הנקת טנדם לא תהיה אצלי, אני ממש לא מעוניינת בזה ומבחינתי הנקתי אותו די והותר. השאלה איך אני מסבירה לו את זה באופן חד משמעי כדי שיבין גם את ההגיון שמאחורי הסירוב שלי.


תשובה:
אמור או לא - הוא זוכר וזה מה שקובע .
אני מניחה שמה שהוא משדר לך דרך בקשת היניקה היא בעצם חזרה לזמן ולמקום בו היתה בועה אינטימית רק שלך ושלו - מקום שבו הגבולות בינכם התטשטשו, והייתם בסימביוזה מרגיעה, רק את והוא.
והמשאלה מאד מאד מובנת ולגיטימית.וצריך להתייחס אליה ברצינות.
נשמע לי שגיא מתמודד עם אבדן הפנטזיה של אחדות והרמוניה מוחלטת איתך - וזה תהליך לא קל - אם כי הכרחי.
אני חושבת שכאן חשובה העקביות העדינה והנעימה שלך. אם את לא מעונינת להמשיך להניק אותו - והבהרת זאת היטב - עמדי על שלך ושלא יהיו "מעידות" מכיוון שאז המסר שעובר אליו פחות חד משמעי ומבלבל מאד. את יכולה להגיד לו, כפי שעשית, שאת מבינה שהוא היה רוצה לינוק ולפעמים הוא מתגעגע להיות תינוק קטן קטן קטן . "אולי נשחק שאתה תינוק קטן קטן בכאילו ואני מטפלת בך?" - כלומר תאפשרי לו בדמיון את מה שהוא לא יכול לקבל במציאות אבל משתוקק לו מאד.
נסי לחשוב אם יש דרך שבה תוכלי לאפשר לו להיות רק את והוא - במקום קצת יותר בוגר אבל עדיין - יחד ובבלעדיות.





רות כהן, פסיכותרפיה ויעוץ.
לפניות בקשר ליעוץ בקליניקה ניתן לפנות ל: ruthruthc@gmail.com
עקב עומס עבודה גדול, אין לרות אפשרות לענות על שאלות באמצעות הדואר האלקטרוני. ניתן ומומלץ לערוך חיפוש באתר כדי לקבל תשובות לשאלות רבות ושונות אשר נשאלו במהלך השנים.
© כל הזכויות שמורות